עולים מדרגה בניתוח השקעות

לפני שנצלול לנוסחה באמצעותה נוכל לדעת איך לחשב את התשואה הריאלית שהפקנו על ההשקעות שלנו, נגדיר בקצרה את שלושת המונחים שיסייעו לנו להגיע לחישוב הנכון, ונבין את מערכת היחסים ביניהם:

תשואה נומינלית (Nominal Rate of Return) – התשואה שמתקבלת מן ההפרש המספרי הפשוט שבין המחיר שבו מכרנו את הנכס לבין המחיר שבו רכשנו את הנכס.

שיעור האינפלציה (Inflation Rate) – משקף את עליית המחירים הממוצעת בסל המוצרים והשירותים הנבחרים במשק, על פני תקופת זמן מסוימת. עליית מחירים זו מקבלת ביטוי במדד המחירים לצרכן (Consumer Price Index). אגב, מסיבה זו אנחנו למעשה מפסידים כסף על כל סכום שאיננו משקיעים (כ-2% בשנה בממוצע). ככל ששיעור האינפלציה גבוה יותר, כך נשחק ערכו של הכסף, ובהנחה שבתקופה הנבחנת לא הייתה עליה מקבילה בשכר הממוצע במשק – כח הקניה של כולנו פוחת. חשבו על זה כך – ככל שמחירי המוצרים והשירותים במשק עולים, נוכל לרכוש פחות מאותם מוצרים ושירותים באמצעות הכסף שיש בידינו.

התשואה הריאלית (Real Rate of Return) היא התשואה במונחים של כח הקניה. כלומר, התשואה הנומינלית בניכוי האינפלציה. מאחר שבסופו של דבר הכסף שהפקנו על ההשקעה נועד לרכישת מוצרים אחרים, ברור שהתשואה המעניינת מבחינתנו היא התשואה הריאלית על ההשקעה, ולא זו הנומינלית.

ניקח דוגמה להמחשה: אם רכשנו נכס ב-$100,000 ובחלוף שנה מכרנו אותו ב-$105,000, אך באותה שנה חלה אינפלציה בשיעור של 2%, הרי ששיעור התשואה הנומינלית הוא 5% (הפער המספרי, באחוזים, בין 100,000 $ לבין 105,000 $) בעוד ששיעור התשואה הריאלית הוא רק כ-3% (שיעור עליית הערך הנומינלית בניכוי שיעור האינפלציה).

חישוב דומה תקף כמובן גם לגבי התשואה הפירותית מהנכס.