מה בין פירותי / הוני – אקטיבי / פסיבי

מנגנון המיסוי בישראל נשען על ההבחנה בין הכנסה פירותית (אקטיבית או פאסיבית) לבין הכנסה הונית.

הדרך הפשוטה ביותר להבין את ההבדל בין הכנסה פירותית לבין הכנסה הונית היא לחשוב על חקלאי שבבעלותו עץ תפוזים. העץ מייצר את התפוזים באופן שוטף, והחקלאי מוכר את התפוזים בשוק. ההכנסה ממכירת התפוזים (כתוצרים של העץ) מהווה הכנסה פירותית, בעוד ההכנסה ממכירת העץ עצמו (כמקור שמייצר את התפוזים) תהווה הכנסה הונית.

הדרך להבין את ההבדל בין הכנסה פירותית-פאביסית לבין הכנסה פירותית-אקטיבית היא לשאול את השאלה האם יש 'יגיעה אישית' (ובמילים פשוטות – מאמץ) בייצור ההכנסה. לדוגמה, ברור לנו באופן אינטואיטיבי שאדם שקם בבוקר ועובד משעה 8 עד שעה 5 מתאמץ בייצור ההכנסה, ואילו אדם שנהנה מחלוקת דיבידנד אינו מתאמץ בייצור ההכנסה.

לאחר שהבנו בגדול את ההבחנה בין סוגי ההכנסות, ניקח דוגמה קונקרטית יותר של מיסוי דירת מגורים להשקעה. על פי מבחן עץ התפוזים, דמי השכירות שדירת המגורים מניבה מהווים הכנסה פירותית (בדומה לתפוזים), ואילו ההכנסה ממכירת הדירה עצמה מהווה הכנסה הונית (בדומה למכירת העץ). כעת נשאלת השאלה בנוגע להכנסה הפירותית מדמי השכירות – האם ישנה 'יגיעה אישית' בהפקת ההכנסה מדמי שכירות? הדין בישראל קובע שלא. לכן, ההכנסה מדמי השכירות מהווה הכנסה פירותית-פאסיבית, וההכנסה ממכירה הדירה מהווה הכנסה הונית.

ולמה כל זה חשוב? משום ששיעור המס נקבע בישראל על פי הגדרת ההכנסה כהכנסה הונית/פירותית, אקטיבית/פאסיבית.

באופן עקרוני, הכנסה פירותית ממוסה בישראל בשיעור המס השולי, ואילו הכנסה הונית ממוסה בשיעור של 25% מהרווח (נכון להיום ולמעט חריגים). עם זאת, ישנם בדין הסדרים ספציפיים למיסוי הכנסות פאסיביות. אם נחזור לדוגמת הדירה להשקעה, בדין הישראלי ישנם שלושה מסלולים ייחודיים למיסוי שכר הדירה שהיא מפיקה (אשר יפורטו בפוסט נפרד), וזאת רק משום שמדובר בהכנסה פאסיבית.